דמיינו שאתם מנחים פעילות שבה הקבוצה צריכה להתחלק לזוגות, ומישהו ניגש ומבקש לעבוד לבד. עכשיו דמיינו שזה קורה לכם שלוש פעמים באותו שבוע, בשלוש קבוצות שונות. מה אתם עושים? אני הכרתי להם את על פאול ארדש, ועוד מעט נסביר עליו גם כאן. זה יגיע מיד אחרי שאתגאה במאמר נוסף שזכיתי לכתוב ביחד עם שותף, שיטת הכתיבה המועדפת עליי. בין אם אתם כותבים קוד בזוג ובין אם אתם מיישמים שילוביות בעולם המודיעיני – כדאי לכם להמשיך לקרוא.
בואו נתחיל מהתחלה. בהרבה מאד מהפעילויות שאני מנחה ישנם שלבים שבהם המשתתפים מתחלקים לזוגות, לפי בחירה או בצורה אקראית. לפעמים העבודה בצמד היא לפרק זמן קצר, למשל כדי לחלוק רעיון או לאפשר לכל המשתתפים לקבל משוב אישי מעמית. לעתים השלב הזה נמשך פרק זמן ממושך יותר, והם נדרשים ליצור או לכתוב משהו ביחד, שאותו הם יציגו בהרכב רחב יותר.
בשלוש קבוצות שונות שעבדתי איתן בשבוע האחרון היו משתתפת או משתתף אחד שביקשו בכל זאת לעבוד לבד. הקבוצה הראשונה היו מורות ומורים במסגרת פרויקט חדשנות; השניה היו חניכי מכינה קדם-צבאית; והשלישית – תלמידי כיתה ו' באחד ממרכזי המחוננים. שלוש קבוצות שונות מאד זו מזו, ועדין בכולן היה מישהו שחשב שיוכל לבצע את המשימה טוב יותר לבד (לפעמים עוד לפני שפירטתי את המשימה…).
אני יכול להבין את מי שסבורים שיוכלו לסיים את המשימה מהר יותר אם יעבדו לבד. פחות חיכוכים, פחות תיאומים, פחות דיבורים – אפשר לחסוך זמן. אבל הם ביקשו לעבוד לבד כדי לבצע את המשימה טוב יותר. את זה הרבה יותר קשה לי לקבל.
בשנתיים האחרונות אני נוכח שוב ושוב ביכולת ליצור תכנים ותוצרים טובים הרבה יותר ביחד מאשר בצורה עצמאית. ב- SIT, שבה אני מנחה הכשרות ופרויקטים של חדשנות זו תפיסה רווחת מאד שהנחיה בזוג מאפשרת תוצר איכותי ועשיר יותר מאשר עם מנחה יחיד, במיוחד כאשר בכל פרויקט יוצא לי לעבוד עם מישהו אחר. ממש כמו בכל הקלישאות – שותף נוסף מאפשר לך לא רק גיבוי או חלוקת עומס, אלא בעיקר זוית ראיה נוספת, ידע ייחודי שמבוסס על הנסיון השונה שלו ומשוב אישי קרוב. אז למה שאמנע את כל הטוב הזה ממי שמשתתף בפרויקט או בסדנה?
גם במאמרים ובפוסטים שאני מעלה כאן באתר שלי, אני נהנה מאד למצוא שותפים ישנים וחדשים ליצירה. זה משפר פלאים את תהליך המחקר והכתיבה על ידי דיונים (וגם ויכוחים) והיכרות עם מקורות מידע חדשים. זה משפר גם את התוצאה, מכיון שהמאמר עובר תהליך של משוב ותיקון תוך כדי כתיבה ולא רק בדיעבד.
אני גאה במיוחד במאמרים שכתבתי עם דורון פרץ על הרצל כסטארטאפיסט, עם גל שפר על מקורות המימון של סטארטאפים, עם ד"ר סמדר פורת על מנהיגות וחדשנות בסרט "המטריקס" ועוד. למאמר האחרון שכתבתי בזוג נגיע אוטוטו.
איפה זה יכול לעזור להתמודד עם מי שמסרב לחבור לבן או לבת זוג בפעילות?
לפני כשנה נתקלתי לראשונה במושג "מספרי ארדש" והבנתי למה אני אוהב לכתוב בזוג. פאול ארדש היה מתמטיקאי יהודי ממוצא הונגרי, שנדד ברחבי העולם (וגם חי תקופה בישראל). ארדש פירסם בימי חייו מעל 1,500 מאמרים מתמטיים, יותר מכל מתמטיקאי אחר בעולם; עם זאת, מה שפירסם אותו במיוחד היה העובדה שמעל 500 מחקרים שלו פורסמו בשיתוף פעולה עם חוקרים אחרים. למעשה, חלק מהמסעות שלו בעולם נועדו למצוא שיתופי פעולה חדשים כאלו.
בזכות הכתיבה המשותפת נולד המושג "מספר ארדש", כמדד שמציין את המרחק של מתמטיקאים מארדש עצמו בגרף שיתופי הפעולה: מי שכתבו מאמר ביחד עם ארדש עצמו נחשבים לבעלי "מספר ארדש 1". מי שלא כתב מאמר עם ארדש עצמו, אבל כן כתב עם בעל מספר ארדש 1 מוגדר כבעל "מספר ארדש 2" וכו'. ישנם כ- 500 בעלי מספר ארדש 1, ומספרם לא יגדל עוד מפני שארדש הלך לעולמו בשנת 1996. לעומת זאת יש מאות אלפי בעלי מספר ארדש 8…
גם מי שאינו חובב מתמטיקה יכול להבין את המשמעות של הרשתיות שמיוצגת על ידי מספרי ארדש, את הקהילתיות שהם יכולים לייצר את המסורת של שיתופי פעולה מקצועיים ואישיים. דוקא בעולם המתמטי האנליטי אפשר למצוא מדד חברתי שהפך לפולקלור.
האם כתיבה בזוג עובדת תמיד? לא!
גם בתחומים שמאתגרים את המונח "כתיבה" כפי שחשבנו עליו פעם, כמו כתיבת קוד, מקובלת בשנים האחרונות הפרקטיקה של תכנות בזוגות, כחלק מהפרקטיקות של גישת ה- Agile. בשיטה זו אחד המתכנתים ("הנהג") מקליד קוד בעוד השני ("הנווט") סוקר כל שורת קוד ויכול לאתר טעויות תוך כדי הכתיבה או להדריך את הנהג. הם יכולים גם להחליף תפקידים תוך כדי עבודה כדי לצבור נסיון וכדי ללמד האחת את השני.
נכון שלשיטה הזו יש יתרונות לא מעטים (כמו מיעוט שגיאות ולמידה רבה תוך כדי עבודה), אבל כדי להבין שלא תמיד הכל דבש אני ממליץ לכם לקרוא את הרשימה המקיפה של סיבות מדוע תכנות בזוגות הוא גרוע. המאמר של Mynah Marie הוא גם משעשע לעתים וגם מציף נקודות שחשוב לקחת לתשומת לב – תחליטו לבד.
ואיך כל זה קשור למודיעין? הגליון האחרון של כתב העת "מודיעין הלכה למעשה", שמוציא המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין מוקדש כולו לנושא השילוביות הבינארגונית בין גופי המודיעין. במסגרת הגליון מוקדש פרק שלם להצגת שלושה מקרי מבחן של יחידות משותפות שהוקמו בתוך קהילת המודיעין הישראלית, כדי להתמודד עם אתגרים שאף ארגון לא יכול להתמודד מולם לבדו.
את פרק הסיכום והניתוח של מקרי המבחן זכיתי לכתוב ביחד עם חבר וקולגה, דודי סימן טוב, כי איזו דרך טובה יותר יש לבצע מחקר על שילוביות אם לא במסגרת עבודה בזוג?
אם כל הדיבורים על זוגות גרמו לכם לחשוב על הפרויקט הזוגי הבא שלכם, אתם יותר ממוזמנים לענות בדרך על חידון הזוגות הגדול שלי.
עד כאן להפעם.