פרפרי נייר בתקופת חרבות ברזל

במפגש אחר, שבו למדנו על המאפיינים הייחודיים של חידות לעומת שאלות אחרות, הצגתי את המשפט הבא: "כששוברים אותי אני משתפר. מי אני?".

אני זוכר את ההתלהבות שלי כילד כשגיליתי שהתשובה לשאלה הזו היא "שיא". עשרות שנים אחר כך ואני עדין חושב שזו תשובה מפתיעה, שגם מבוגרים יכולים להנות ממנה.

אבל כשהצגתי את החידה, ביקשתי מהם ליצור ביחד לפחות עשר תשובות שונות. קיבלתי מעל שלושים, אז נאלצתי לבחור עבורכם רק חלק מהן. חלקן ברורות יותר, חלקן דורשות להיכנס לראש של הילדים ולהבין אותם מנקודת המבט שלהם:

יהלום גולמי בתהליך העיבוד שלו

שריר – כי הוא נבנה מחדש חזק יותר אחרי שנקרע

פיניאטה, וגם האחיינית הקטנה שלה –  ביצת קינדר

אני – כי כשאני עושה טעות אני לומדת ומשתפרת

האף של פינוקיו…

שממית

שוקולד – כי כשיש לי כמה חתיכות אני יכול לחלק לאחרים

סטיקלייט

פאזל – כי אפשר להרכיב אותו מחדש

רעש – כי זה אומר שהכל נרגע סביב

שקט – כי זה אומר שהתחילה מוזיקה

סכין יפני – כי זה אומר שנשתמש בחלק הבא של הלהב שלו

בקבוק זכוכית – כי אז אפשר למחזר אותו

ביצה – כי אז יוצא ממנה אפרוח

אני חשבתי על התיחכום המילולי של שבירת שיא שמעידה על שיפור. הם ראו את השיפור בצורה ישירה (ועשירה). הם מבינים לגמרי את ההגיון של "כל משבר הוא הזדמנות", כי הם עשויים מאופטימיות. וטוב שזה מדבק.

השבוע צוין יום זכויות הילד הבינלאומי, אבל רק בסוף השבוע אפשר להתחיל לחגוג אותו באמת בישראל. מחכים לשאר הילדות והילדים, ביחד עם כלל החטופות והחטופים, שיחזרו במהרה.