היה לי השבוע ויכוח עם אמא שלי למי יש זיכרון יותר טוב. היא טעתה באיזה תאריך ואני אמרתי לה שזה קורה לכולם ושיש לה זיכרון מצוין. אני איש של כאן ועכשיו, של התמונה הגדולה, ופרטים שונים פחות חשובים לי, אז אם אני צריך להיזכר בהם – אני יכול לשאול אותה. עכשיו יש לי גם הוכחה שהזיכרון שלה טוב יותר.
בדיור מוגן "נהריים" שאליו היא בחרה לעבור יש בכל יום ב- 19:00 הרצאה. בכל פעם נושא אחר. לפני כמה שבועות הצעתי לה שאבוא להרצות גם אני – בכל זאת, זה משהו שאני עושה בהרבה מקומות. היא מאד שמחה, אבל נראה לי שאולי גם קצת דאגה. אם אעשה בושות – זו היא שממשיכה לגור שם, לא?
תיאמתי תאריך עם שרון, רכזת התרבות, קיבלתי דגשים חשובים כיצד להתאים את עצמי לקהל היעד ואתמול לימדתי את הדיירים איך ליצור המצאות יצירתיות באמצעות בינה מלאכותית. זה היה מרגש מאד, אבל גם מהנה ואינטראקטיבי.
המצאנו בלייב מסעדות שמתאימות לגיל שלהם, פתגמים סיניים על חכמת הגיל וגם תירוצים לילדים ולנכדים…
השאלה שחזרה הכי הרבה היתה אם הבינה המלאכותית לא תהפוך את הילדים בעתיד לעצלנים יותר, כי הם לא יצטרכו לזכור כלום. התשובה שלי התחלקה לשניים.
קודם כל, יש כבר לא מעט דוגמאות של עורכי דין שמתעצלים לבדוק את התשובות של הצ'ט ומגישים אותן כמו שהן לשופטים; כנ"ל לגבי חוקרים שמגישים מאמרים לפירסום. הבעיה היא לא (רק) של ילדים.
החלק השני של התשובה הוא שלי אישית אין בעיה עם זה שהבינה היא עבורנו "הרחבת זכרון",, שמחזיקה עבורנו מידע שממילא קיים ונגיש – כולל באמצעות גוגל. האתגר האמיתי הוא לשמור אצלנו את השליטה בתהליך החשיבה, הגדרת השאלות מראש והתעמקות בתשובות של הצ'ט. על זה לא נוכל לוותר.
כשסיימתי, הייתי בטוח שאמא שלי לא זוכרת שום דבר ממה שאמרתי, בגלל ההתרגשות שהיה קל לזהות אצלה. מסתבר שטעיתי מאד. כשהייתי כבר בנסיעה הביתה היא התקשרה ואמרה "אני יודעת שאתה בן 53, אבל… אל תשכח להתקשר לשרון להגיד לה תודה ולעדכן איך היה". היא זוכרת את מה שחשוב!
