אוגוסט, אז חם. הזמנתי את קזולה לדוג והוא בא.
קזולה סיפר שזו הפעם הראשונה שהוא הולך לדוג, אבל נראה לי שסתם עשה עליי תרגיל, כי בחצי השעה הראשונה אף דג לא התקרב אליו. אני יכול רק להעריך שזה בגלל שהם הכירו אותו מהפעמים הקודמות וידעו שזה לא כדאי להם.
הוא היה סבלני. אומרים שדייגים צריכים הרבה סבלנות, נכון? אז זהו, שלא (רק).
כשהגענו לבריכה אמרתי לו שהדבר הכי חשוב להביא לדיג הוא משקפי שמש. זה לא שיש לי משהו רע לומר על המאפים המלוחים והמתוקים שהוא קנה בדרך, או על בקבוק המים הקרים – הם אחלה, אבל הם לא עוזרים לתפוס דגים.
משקפי שמש, לעומתם, הם אביזר הכרחי למי שהולך להסתכל על מצוף אדום קטן במשך כמה שעות כדי לזהות מתי הוא שוקע. הסינוור מהשתקפות השמש על המים ותנועת האדוות יכולים לגרום לך לדמיין שקיעה של המצוף בכל רגע, גם כשהדגים בהפסקת קפה.
אבל סבלנות היא אלמנט מטעה. סבלנות משקפת פסיביות. אתה יכול להרשות לעצמך להיות סבלני אם אתה סומך על זה שהצד השני יעשה עבורך את כל העבודה, ולך רק נותר למצוא מספיק מחשבות, נושאי שיחה או פחמימות להעביר את הזמן.
דיג דורש אקטיביות. מה שנדרש לכך הוא מיקוד ונכונות לפעולה, ולא רק המתנה.
זיהית תנועה של המצוף? זה צריך לגרום לך לחפש עכשיו באופן יזום "אותות חלשים" – שקיעה נוספת של המצוף, תנועה שלו על פני המים בניגוד לתנועת הרוח…
זיהית אותות חלשים? הגיע תורך לפעול – משיכה קטנה ומהירה, משיכה איטית בכיוון ההפוך לתנועת המצוף – כל אחד והאסכולה שלו. אבל אל תמתין בסבלנות, כי זה מתכון בטוח ליום רגוע וחסר תוצאות.
קזולה, כמו כל אחד מאתנו שעושה משהו חדש בפעם הראשונה, בטח לוקח איתו עוד לקחים, כמו עקומת השתפרות, איך לא להשוות את עצמך לדייג הצרפתי עם הציוד המקצועי שלידך ואיך אפשר לעזור למישהו אחר שיש לו עוד פחות נסיון ממך.
מבחינתי הלקח של ההבדל בין סבלנות לבין מיקוד ונכונות לפעול הוא החלק החשוב של היום. לא רק בדיג.
עובדה – הדגים שהסכימו להתקרב אל קזולה הבינו שהיה עדיף להם להקשיב לחברים המנוסים שלהם. מדובר בדייג מקצוען, גם אם בראשית דרכו.
