ב- 1940 הוציאה "דיסני" את סרט האנימציה המוזיקלי "פנטזיה". הסרט מורכב משמונה קטעים מוזיקליים נפרדים, שהיוו את הבסיס לאנימציה, אבל אחד מהם זכור במיוחד – "שוליית הקוסם" – שבו מיקי מאוס מנסה לגרום למטאטא לעבוד במקומו ומדגים למה אנחנו עדין רחוקים ממיצוי של יכולות הבינה המלאכותית.
רגע, לפני שנחבר בין העכבר, הקוסם והבינה המלאכותית – הנה שלוש עובדות מעניינות לגבי הסרט:
קודם כל, גם הסיפור וגם המוזיקה אינם של דיסני במקור. מי שכתב את הבלדה "שוליית הקוסם" במקור ב- 1797 היה הסופר והמשורר הגרמני יוהאן וולפגנג פון גתה. זה היה בהשראת הספר "פילופסאודס" (אוהב השקרים) של לוקיאנוס, מי שנחשב לאבי המדע הבדיוני. מאה שנה לאחר מכן חיבר המלחין הצרפתי פול דיקא פואמה סימפונית באותו שם, והיא זו שמנוגנת בסרט.
בנוסף, הגרסה של דיסני ל"שוליית הקוסם" בכלל לא נועדה להיות חלק מסרט. היא נוצרה במקור כסרט מצויר קצר, שמטרתו היתה להחזיר למיקי מאוס את הפופולריות שלו, אחרי שדונלד דאק הפך לאהוב יותר על הצופים. כשעלויות ההפקה עלו, בהשוואה למה שאפשר להרוויח מסרט קצר, החליטו בדיסני להפיק סרט שמורכב משמונה קטעים מוזיקליים שונים, שנוגנו על ידי תזמורת פילדלפיה, בניצוחו של ליאופולד סטוקובסקי.
ואם כבר עובדות מוזרות, שמו של הקוסם בסרט, ין סיד (Yen Sid), הוא היפוך אותיות של השם דיסני (Disney). לקוסם המקורי של גתה לא היה כלל שם…
איך זה קשור לבינה מלאכותית? ובכן, החלום שיהיו מכונות שיעבדו במקומנו, או יעשו את מה שאנחנו יודעים לעשות מהר יותר ובלי להתאמץ, הוא לא חדש. בסיפור שלנו, כשהקוסם עוזב את הסדנה , הוא משאיר את השולייה שלו עם משימות לביצוע. השולייה מתעייף מסחיבת דליים של מים ומכשף את המטאטא שלו לעשות את העבודה במקומו.
אבל יכולות הכישוף של השולייה עדין לא מפותחות די הצורך. המטאטא לא מפסיק להביא מים והשולייה לא יודע את מילות הקסם שנדרשות כדי לעצור אותו. כשהוא שובר את המטאטא באמצעות גרזן – כל חלק של המטאטא הופך עצמאי וממשיך להביא דליים. רגע לפני שהסדנה מוצפת, חוזר הקוסם ומציל את המצב.
לבינה המלאכותית, כמו למטאטא, יש אפשרות לשכפל עבורנו משימות ולעשות אותם מהר יותר, באופן חזרתי, ובלי להתעייף. זה מעולה בלא מעט מקרים, ובמיוחד כדי לעשות עבודות של קוסם מתחיל.
אבל אם נרצה לעשות משהו מורכב יותר, שדורש דיוק, התאמות או מומחיות, נצטרך להכיר עוד כמה מילות קסמים ולא להסתפק בפעולות הגנריות החוזרות. בלי אלו – נישאר עם הפנטזיה, אבל עם רצפה מוצפת.