כשמפתחים מוצר חדש אנחנו רוצים שיהיה לו "סיפור" – משהו שהוא גדול יותר מסך הפיצ'רים שהוא כולל, ושיוכל לגרום ללקוחות חדשים לרכוש אותו או ללקוחות קיימים להעדיף אותו על פני המוצר שכבר ברשותם. אבל האם באמת אפשר להעביר את הסיפור שיצרנו אל הצרכנים?
עוד לפני שנחזור לסיפור החדש של המוצר החדש, הנה ביטוי חדש שלמדתי אתמול מפרופסור מל רוזנברג. מל הוא היזם מאחורי Ourboox, אתר הספרים הדיגיטליים, וסופר ילדים בעצמו. הספר שלו, "אמילי ראתה דלת", יצא לאור לפני יותר משנה וחצי, הספיק לזכות בלא מעט פרסים מכובדים ומביא למל הרבה כבוד.
אבל הסיפור של אמילי הוא כבר לא בהכרח זה שמל כתב במקור. הוא עבר הרבה גלגולים, ומה שמעניין זה שהם מתרחשים במקביל – בכל פעם שמישהו קורא את הספר. כל קורא יכול וצריך לקחת את הסיפור אל החיים האישיים שלו, לגלות בו שכבה אחרת או להתחבר למימד שמעניין אותו במיוחד. אין סיפור אחד.
לתופעה הזו יש שם קצת מפתיע – מותו של המחבר, The death of the author, או La mort de l'auteur, כפי שטבע במקור את המונח חוקר ומבקר הספרות הצרפתי רולאן בארת. המאמר הקצר שלו מ- 1967, שנשא את אותו שם, נחשב לאבן דרך בשיח הספרותי הפוסט-מודרניסטי, ולפיו יש לקורא לגיטימציה לפרש את הטקסט הכתוב לפי אמונתו, גם אם לא זו היתה כוונת המחבר.
למעשה, מל מתאר את התהליך הזה כאילו הסופר מת פעמיים. עוד לפני שהפרשנות עוברת לידיהם של כל קורא וקוראת (וגם כל מבקר או מבקרת ספרות…), הפרידה הראשונה של הסופר מהטקסט מתרחשת כאשר הוא מוסר את הטקסט למו"ל שהאמין בו. בספרי ילדים מקובל מאד שהמו"ל הוא שיבחר את המאייר או המאיירת של הספר, ולסופר אין כמעט השפעה על הבחירה.
כאשר הפורמט הוא בסך הכל 32 עמודים ומאות בודדות מאד של מילים – לחלק הוויזואלי של הספר יש משקל רב באופן שבו קוראים (במיוחד הצעירים שבהם) יחוו את הדמויות ואת המסע. ומה אם המאיירת דמיינה את הדמות באופן שונה לחלוטין מזה שראה הסופר לנגד עיניו?
זה הזכיר לי את המשפט של מל באירוע ההשקה של "אמילי" – "כדי לקבל את הספר אתה חייב לאבד אותו".
ולפעמים זה ככה גם כשמפתחים מוצר חדש, גם כזה שרצינו שיהיה לו סיפור.
הרעיון למוצר יכול להתחיל בראש של אדם בודד, אבל לאורך הדרך הוא צומח דרך צוות רחב של אנשים שמעורבים בתהליך הרעיונאות, הפיתוח, העיצוב והשיווק. אם כל אחד מהם יתעקש להחזיק את הסיפור בצורה שבה הוא ראה אותו – הסיכוי לסיפור מוצלח יהיה נמוך מאד.
נכון, בעולם העסקי מושקעים מאמצים ומשאבים רבים כדי למכור סיפור – גדול או קטן – שמתאר את הערך של המוצר עבור כלל הצרכנים באשר הם. אבל אם לא נשאיר בסיפור הזה גם את המקום לכל אחד מהם לקחת אותו לעולם האישי שלהם – המחבר עדין ימות אבל לא יהיה לנו רב-מכר.
