לפני שבועיים הנחיתי יום עיון לקבוצה קטנה של עובדי מודיעין ותיקים. בזמן הפסקת הצהריים אחד מהם שאל על התכולה של אחד הסלטים ונענה בתשובה השחוקה "אני יכול לגלות לך, אבל אז אצטרך להרוג אותך". גיחוך קל מצד מי שהיה בסביבה וכולם חזרו ללעוס במרץ בלי להתייחס לבדיחה המוכרת. אני נשארתי עם השאלה מי לעזאזל המציא את המשפט הזה (ומי עדין חושב שהוא מצחיק) ולמה אנשי מודיעין אוהבים להשמיע אותו בנימה סרקסטית. הנה מה שמצאתי. ספוילר – בסוף יש תעלומה.
רשיון להרוג
אני אוהב מאד את החיבור הטבעי בין עולם המודיעין לבין העולם של הטיות חשיבה ותהליכים קוגניטיביים אחרים. זה גם היה המוקד של הסדנה שאני העברתי במסגרת יום העיון. כנראה שזו הסיבה שמיד פקפקתי באינטואיציה שלי לגבי מקור הביטוי: ג'יימס בונד! הרי ברור שהמרגל שיש לו רשיון להרוג לא יהסס להרוג את מי שיגלה את סודותיו.
אז זהו, שלא! איך אני יודע? כי עברתי על התמלילים של כל סרטי ג'יימס בונד, כולל "רשיון להרוג", וחיפשתי את הביטוי. הוא לא מופיע, למרות שלא מעט דמויות מחליפות ביניהן איומים בהרג. אני חיפשתי משפט שבו הסיבה לאיום היא חשיפה של סוד, הגנה על זהות חשאית או על פעולה שצריכה להישאר חשאית. אבל ג'יימס בונד, על שלל השחקנים שגילמו אותו, לא אחראי על יצירת הביטוי לראשונה, ואפילו לא השתמש בו גם כשזה הפך נפוץ בקולנוע.
למעשה, האיום הקרוב ביותר לכך הוא כלפי בונד עצמו. בסרט "המרגלת שאהבה אותי" מ- 1977 בונד מגלה לאניה אמסובה, סוכנת הקג"ב XXX, שהוא זה שהרג את אהובה סרגיי ברסוב, והיא עונה שכעת היא תצטרך להרוג אותו!
אז פניתי לחברים לעזרה.
אפקט מנדלה?
בניתי מדגם לא מייצג של כעשרים חברים וקרובים שמוכנים לעזור לפיתוח הידע האנושי (או שלא נעים להם להגיד לי שהשאלות שלי שטותיות) ושאלתי אותם מי למיטב זכרונם היה הראשון שהשתמש בביטוי "אני יכול לגלות לך, אבל אז אצטרך להרוג אותך".
מחציתם השיבו שאם היו צריכים להמר – היו מנחשים שמדובר בג'יימס בונד! אז זה לא רק אני שנפלתי בפח. איך זה יכול להיות? אם להאמין לתוצאות המדגם, זו המחשה לתופעה של בעיית זכרון קולקטיבית שזכתה לכינוי "אפקט מנדלה" – מקרים בהם לחלק נרחב מהאוכלוסיה יש זכרון כוזב של אותו אירוע או פרט שלא התרחשו במציאות.
את המונח טבעה החוקרת פיונה ברום, לאחר שזיהתה שחלק גדול מהאנשים (כולל היא עצמה) חשבו בטעות שנלסון מנדלה, פעיל זכויות האדם שהפך לנשיא דרום אפריקה, מת בכלא ביוהנסבורג. חלק מהנשאלים אף טענו שצפו בקליפים מהלוויה.
התופעה התגלתה לגבי לא מעט אירועים, אבל בולטת במיוחד כשמדובר בסצנות או ציטוטים כמו בעולם התרבות בכלל ובקולנוע בפרט. כאן תוכלו למצוא 20 דוגמאות נוספות של האפקט. דוגמאות? בבקשה: חניבעל לקטר, הרוצח האכזרי מ"שתיקת הכבשים, לא אומר את המשפט "הלו, קלריס" שאוהבים לצטט, אלא "בוקר טוב, קלריס" או "ערב טוב, קלירס". החביב עליי ביותר הוא העובדה שבאף אחד מסרטי "מסע בין כוכבים" לא נאמר המשפט Beam me up, Scotty!
יש כמה סיבות אפשריות ל"אפקט מנדלה", ביניהן ההבדל בין האופן שבו קלטנו את פרטי האירוע כילדים לבין היכולת שלנו לקלוט פרטים כשאנו מבוגרים, הצפה של מידע בעידן הדיגיטלי, הסתמכות על אינטואיציה בנושאים מורכבים ולא מוכרים וערבוב של דימויים פופולריים שהאפילו על הנתונים המקוריים.
התוצאה, בכל מקרה, נעה בין משעשעת למטרידה: הזכרון הקולקטיבי שלנו לא מדויק! ג'יימס בונד נשמע לכולנו כמו מועמד מתאים להיות יוצר המשפט? אז החלטנו שזה המצב.
אז מי זה יכול להיות?
מחקנו את בונד מהרשימה. מי עוד יכול לאיים, חצי ברצינות וחצי בצחוק, שיהרוג את בן שיחו אם ייאלץ לגלות לו את הסוד?
בעשורים האחרונים הפך המשפט לכל כך נפוץ בסרטים, סדרות טלויזיה ובתרבות הפופולרית בכלל, עד שקשה למצוא שחקנים שלא השתמשו בו. הנה אוסף ערוך של דוגמאות מלפני יותר מעשור. תארו לעצמכם כמה עוד הצטברו מאז.
למעשה, המשפט הפך כל כך נדוש, עד כדי כך שאפשר למצוא הרבה יותר פרודיות עליו מאשר שימוש דרמטי באיום שטמון בו.
אפילו הנשיא אובמה, כשנשאל בהומור מה הסוד שהכי הפתיע אותו בעקבות הסרט "אוצר לאומי: ספר הסודות", ענה לעיתונאי מ- CNN שראיין אותו: אני יכול לגלות לך, אבל אז אצטרך להרוג אותך.
אבל מי היה הראשון?
בדקתי את כל ההימורים של החברים והקרובים:
"הסנדק" – לא 1, לא 2 ולא 3.
מישהו מהסרט "הנסיכה הקסומה" (בגלל המשפט My name is Inigo Montoya, you killed my father. Prepare to die) – ממש לא.
הודיני, שלא רצה לגלות את סודות ההיעלמות – לא מצאתי ציטוטים דומים שלו
"קרמבו" בסרט "מבצע סבתא" – לא נכון, אם כי קרמבו יכול להרוג את מי שמאחר.
ביף טאנן ב"בחזרה לעתיד" – הגזמתם (אבל לא)
באחת מ- 13 העונות של סדרת הטלויזיה MASH? עברתי על כולן ועדין לא…
יש גם אתרי אינטרנט שבהם נכתב שהמקור הוא הספר "כלבם של בני בסקרוויל" של ארתור קונן דויל מ- 1901, אבל מצאתי את הציטוט הזה רק בעיבודים עדכניים של הסיפור לטלויזיה, ולא בטקסט המקורי.
בעיניי הדוגמא המרתקת ביותר שקיבלתי משניים מהחברים היא שמדובר בתרגום חופשי לאזהרה של אלוהים לאדם הראשון: "ומעץ הדעת טוב ורע – לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו – מות תמות" (בראשית ב, י"ז). סודות וגבולות הם דברים שיש לשמור עליהם, וחשיפה שלהם משמעותה סיכון שהעונש עליו חמור.
התשובה בשחקים
האינדיקציה המוקדמת ביותר שמצאתי למשפט האייקוני בתצורה המודרנית היא בסרט "אהבה בשחקים" מ- 1986. אוקיי, טופ-גאן למי שמתעקש. כאשר שרלוט "צ'רלי" בלקווד (קלי מקגיליס), מסבירה מה ידוע למודיעין על מגבלות מטוס המיג-28, "מאווריק" (טום קרוז) אומר שהמידע שגוי ושהוא ראה את המטוס בביצועים טובים יותר. כשהיא שואלת היכן הוא עונה : "זה מסווג. אני יכול לגלות לך, אבל אז אצטרך להרוג אותך".
מבלי להכנס יותר מדי לניתוח המתח הרומנטי בסרט, אפשר להתרשם שהמשפט לא נאמר רק כדי לשמש כשורת פתיחה הומוריסיטית או מתחכמת, אלא גם כחלק מדיון אמיתי על רמת הסיווג שיש לצ'רלי והאם מותר לה לדעת את מקור המידע. זה המסר הרציני שחבוי במשפט המקורי. בעולם המודיעיני יש חינוך קפדני לשמירה על סודיות של מקורות, שיטות וכמובן ידיעות. לא צריך להרוג כשמגלים אותן, פשוט כי לא מגלים אותן…
האם זה השימוש המוקדם ביותר בציטוט? יכול להיות שלא. מכאן והלאה מעביר את המשך התעלומה אליכם – האם תצליחו למצוא אינדיקציה נוספת.
אם נחזור לאנשי המודיעין שלנו – אני חושב שהשימוש הסרקסטי במשפט הזה על ידי מי שמבינים היטב את חשיבות שמירת הסוד הוא תוצר של שימוש יתר באזהרות מיותרות. נכון, חשיפה קבועה למידע מסווג עלולה לגרום לשחיקת הרגישות שלו ויש להזכיר לכולנו מדי פעם שחשוב לשמור עליו מפני מי שלא אמור לראות אותו.
מצד שני, שימוש יתר בקלישאות על סיווג מסוכן לא פחות, בייחוד כאשר הוא מושמע שוב ושוב ללא צורך. זו אולי הדרך הנוחה ביותר למנוע טעויות, אבל המחיר שלה גבוה – שחיקה בהתייחסות הרצינית שלנו לסודות הבאמת-רגישים וזלזול הוא ציניות כלפי מי שהשתמש באותן קלישאות. זה הרי בדיוק מה שקרה למי שעדין משתמש בקלישאות האלו בסרטים וחושב שהן עובדות על קהל הצופים.
סיווג יתר הוא המקבילה המודיעינית לקריאה הספרותית "זאב זאב". כשהוא יהיה שם באמת – אנחנו נחשוב שזו עוד קריאת סרק.
עד כאן להפעם.