דמיינו שאתם בונים תכנית פעילות חודשית לנוער יהודי בפולין שמטרתה להעמיק את ההיכרות שלהם עם ישראל, יהדות והשפה העברית. נתחיל בזה שבכל פעילות חייב להיות כיבוד, כדי שהצעירים יגיעו, נכון? אז לא!
אני מלווה פרויקט כזה בדיוק של צוות קטן שבונה את התכנית. הם מאד רוצים להביא יותר משתתפים ושהפעילויות יהיו יותר אטרקטיביות, אבל נגמרו להם הרעיונות. כשמנהלת הצוות אמרה שבכל מפגש הם מביאים כיבוד (כשר) הרגשתי שיש להם איזו הנחת יסוד סמויה אחת לפחות, שכדאי לשבור.
—
לכולנו יש הנחות יסוד לגבי רוב הסיטואציות או הפעולות שאנו מעורבים בהן. זה מצוין, כי בלי הנחות יסוד נצטרך להבין או להמציא את אותה פעולה בכל פעם מחדש. כשאני כותב פוסט אני מניח שאחרים קוראים אותו. ההנחה הזו עוזרת לי בכתיבה עצמה או בקבלת החלטות שקשורות בה, כמו הקפדה על בחירת סגנון או מילים.
העניין הוא שהנחות יסוד נמצאות איפשהו בין עובדות – שאנחנו מקבלים כלשונן – לבין השערות – שאפשר להפריך או לעדכן אם גילינו שהן נכונות. מיקום האמצע הזה גורם לכך שאנחנו מקבלים את ההנחות האלו כאילו היו עובדות, ולא משנים אותן גם אם נתקלנו בסימנים לכך שהן לא רלוונטיות. למעשה, חלק ניכר מהנחות היסוד שלנו הן בכלל נסתרות: מעולם לא חשבנו עליהן, לא ניסחנו אותן ולא איתגרנו אותן בחיפוש חלופות.
—
שתי השאלות הבאות שלי היו ישירות: שאלתם פעם את המשתתפים אם היו באים למפגש שאין בו כיבוד? לא. ערכתם פעם מפגש בלי כיבוד? גם לא. אוקיי, יש עם מה לעבוד.
—
איתגור הנחות יסוד הוא אחד הכלים החזקים ביותר לעידוד של חשיבה יצירתית – תשאלו את אדוארד דה-בונו, הרופא והסופר שכתב 60 ספרים שעוסקים בחשיבה, יצירתיות וחינוך. איתגור הנחות יסוד הוא אחת הטכניקות של חשיבה לטראלית (Lateral Thinking, חשיבה אופקית) שהוא פיתח. אנחנו נמצאים באמצע הדרך בין תאריך יום ההולדת של דה בונו (19 במאי 1933) לתאריך מותו (9 ביוני 2021), אז נקדיש לו את הפוסט הזה.
—
בנינו עם הצוות רשימה של הנחות עבודה והשתמשנו ברצף שאלות כדי לאתגר אותן. התחלנו בזו שמתייחסת לכיבוד: ומה אם אירוע חייב לא לכלול כיבוד? ומה אם אירוע כולל רבע מהכיבוד הקבוע? ומה אם הוא כולל פי שלושה כמות כיבוד? באופן לא מפתיע נוצרו רעיונות מעניינים לסוגים חדשים של אירועים, אטרקטיביים לא פחות ואולי יותר מאלו שמופיעים בתכנית הנוכחית.
מה שהיה מעניין במיוחד הוא ההתייחסות של אחת מחברות הצוות הצעירות ביותר. היא הגיעה לפני פחות משנה מאוקראינה לפולין, כשברחה מאימת המלחמה. ההיכרות שלה עם הקהילה והתרבות הפולנית מעטה מאד, והיא סיפרה על כך שבכל יום היא פוגשת דברים שמתנהלים שונה ממה שהיתה רגילה אליו באוקראינה. כל יום היא מופתעת מחדש מכך שמה שהיה עבורה הנחת יסוד במדינה אחת – נשבר או משתנה בתרבות אחרת.
"ככל שאני מתבגרת, אני מניחה פחות הנחות יסוד" – כך היא ניסחה את זה.
אני לא חושב שזה עניין של גיל. במקרה שלה זה תוצר של שינוי משמעותי של סביבה ונקודות ייחוס. זה ממש כמו מעבר בין שתי חברות או שני ארגונים שמתנהלים שונה מאז זה מזה, אבל בקנה מידה גדול הרבה יותר. מה שנכון למדינה אחת אינו בהכרח נכון באחרת.
רוצים לשבור הנחות עבודה? תעברו את הגבול, או לפחות דמיינו שעשיתם את זה. תרוויחו נקודת מבט חדש, רק אל תשכחו שבדרך חזרה עדין צריך לבדוק שהרעיון היצירתי מתאים גם בארץ המוצא שלכם.