אני יודע מה יהיה הכפתור הבא שיוסיפו לכל אפליקציות הבינה המלאכותית: טורבו. הוא לא יעשה כלום, אבל הוא ייתן לנו הרגשה טובה כשאנחנו מחכים לתוצר שביקשנו. ממש כמו הכפתור "סגור דלת" במעליות.
השתתפתי השבוע בהדגמה של יכולת חדשה, מבוססת בינה מלאכותית, לקצר תהליך שנמשך בדרך כלל כמה שעות לכעשרים דקות. מעבר לכך – היא גם מאפשרת לשדרג את התוצאות בצורה משמעותית על ידי שילוב שאלות להעשרה או איתגור של התשובות שמתקבלות, הוספת ויזואליזציה ועוד. נשמע נהדר, לא? יש רק בעיה אחת: פתאום עשרים דקות נראות כמו נצח…
בכל פעם שהמומחה שהדגים לנו את יכולות התוכנה הזין פרומפט חדש, מצאנו את עצמנו – שישה משתתפים נוספים בזום – ממתינים ביחד אתו שהיא תסיים לזרוק למסך את התוצר הטקסטואלי שהיא מייצרת בזמן אמת. שתיקה מביכה; אף אחד לא יודע אם התשובה הספציפית תימשך 10 שניות או חצי דקה. מה עושים בזמן הזה – מנצלים אותו להסבר על השלב הבא? שואלים שאלה על הארכיטקטורה של המערכת? שואלים על מזג האוויר בצד השני של העולם?
נכון, כולנו ידענו שאנחנו חווים הדגמה של פחות מחצי שעה לתהליך שכבר יצא לנו לבצע על פני שעות, אבל פתאום הרזולוציה משתנה. כל שניה של המתנה נמתחת הרבה מעבר לזמן האמיתי שלה. ממש כמו בזמן המתנה למעלית או לרמזור ירוק.
במעליות מתמודדים עם האתגר הזה, שמכונה "הפסיכולוגיה של המתנה בתור", במספר דרכים.
מעליות ורמזורים
אחת הדרכים המוכרות היא שימוש במראות בלובי ובתוך המעליות עצמן. אלו מסיחות את הדעת מזמן ההמתנה והנסיעה (מדובר בשניות עד דקות בודדות, כן?) והופכות את החוויה לפחות מלחיצה או לא-טבעית.
ישנה גם השיטה של הוספת כפתור "סגור דלת", כי חשוב גם לחסוך את שתי השניות האלו. אז מה אם יש עדויות שבמרבית הבניינים הוא לא מחובר לשום מנגנון שבאמת מקצר את זמן ההמתנה לסגירת הדלת?
המתנה לרמזור הירוק היא דומה. בצמתים רבים מותקנים חיישנים ולחצנים שמטרתם לאפשר להולך רגל, למשל, לבקש לקצר את זמן ההמתנה שלו לאור הירוק. בעבר היה מקובל שמעל הרמזור מוצב טיימר שמציג את זמן ההמתנה הצפוי, וניתן היה לראות גם כמה זמן נחסך עם הלחיצה. מישהו ראה טיימר כזה לאחרונה? אנחנו ממשיכים ללחוץ, אבל אין לנו מושג אם הלחיצה הזו באמת מקצרת את העמידה על המדרכה בעשר השניות היקרות..
המתנה דיגיטלית
גם בעולם הדיגיטלי ישנם טריקים שונים שנועדו להסיח את הדעת מההמתנה. האהוב על בני הדור שלי הוא כמובן כפתור ה"טורבו" בהפעלה של מחשבים אישיים בשנות השמונים. מדליקים את המחשב, לוחצים על הכפתור עם השם היומרני ובטוחים שהמחשב רץ עכשיו מהר יותר מקרל לואיס (צעירים – תחשבו שכתבתי יוסיין בולט). האם הוא עבד באמת? ובכן, זה כבר היה ממש תלוי במעבד ובתוכנה שהרצתם, אבל התחושה היתה כל כך טובה…
הפרקטיקות הרווחות היום מגוונות למדי:
אפשר לנצל את זמן ההמתנה לתוצאות כדי להציג דוגמאות לשימוש בתוכנה או לספק מידע שימושי על היכולות שלה.
אפשר לציין באחוזים את התקדמות התהליך, אם כי הוא אף פעם לא לינארי, כמו שממחישה הדוגמא הנהדרת כאן.
How loading bars actually work pic.twitter.com/2xZqmdhOGm
— Jono Tan (@jonotan86) January 29, 2024
ואפשר כמובן גם לדחוף פרסומות.
נחזור ליישומי הבינה המלאכותית. המאפיין הייחודי של הבינה המלאכותית הגנרטיבית הוא שהתוצר אכן נוצר או "משתנה" תוך כדי ההמתנה לו, ולא מדובר באיחזור של מידע מוכן. זה מאפשר סוג אחר של המתנה – כזו שבה אנחנו מרותקים למסך כדי לראות מה יהיה השלב הבא. זו המתנה פסיבית, אבל יש בה משהו שמפתה אותנו לא להסיר את המבט.
לחובבי מידג'ורני – זה בדיוק מה שקורה כשאנחנו רואים את התמונה נוצרת לנגד עינינו ואת השינויים שחלים בה עם עליית אחוזי השלמת המשימה.
לחובבי יישומי הצ'ט – זה גם מה שקורה לנו כשאנחנו צופים בתשובה נוצרת לנגד עינינו, מחכים לראות אם מה שחשבנו אכן יופיע בתשובה, מעודדים אותו לדלג על ההקדמה ולחתור לתשובה עצמה וכו'. אנחנו אפילו נדרשים לפעמים לעודד את הצ'ט להמשיך לייצר את התשובה כשהוא "מתעייף".
הלוואי שהיה לנו כפתור טורבו, שבאמצעותו יכולנו לחסוך כמה שניות נוספות, אחרי שחסכנו כבר כמה שעות.