השלם גדול מסך חלקיו, לא? אז, זהו, שלא תמיד זה כך. למעשה, אם תשאלו את רינגלמן או את הארנבונים שעשויים מטישו – ברוב הפעמים זה לא ככה.
בשבוע שעבר נתתי לקבוצה של 30 אנשים מוכשרים אתגר: לקפל כמה שיותר ניירות טישו לצורה של ארנבונים בזמן קצוב של שלוש דקות. הם עשו את אותה משימה שלוש פעמים ברצף: בפעם הראשונה כקבוצה שלמה, בפעם השניה בקבוצות קטנות של 2-6 חברים ובפעם האחרונה כבודדים. בכל המקרים הדגשתי שלא מדובר בתחרות, אלא שנספור את סך הארנבונים שכל המשתתפים קיפלו ביחד.
רגע לפני שנגיע לתוצאות, אתם בהחלט יכולים לשאול למה טישו ולמה ארנבונים. לא בטוח שהתשובה שלי תשכנע אתכם, אבל חיפשתי חומר גלם זול שאפשר לממש באמצעותו משימת ייצור "מפעלית", וקיפול פשוט יחסית שהם לא מכירים (בשונה מקיפול מטוסי נייר, למשל). אני השתמשתי בסרטון הקצרצר הזה שמסביר איך יוצרים ארנבון חמוד ואפילו נתתי להם זמן להתאמן.
בטלה חברתית
המטרה של המשימה היתה לבדוק אם מקסימיליאן רינגל צדק כשאמר שיחידים מתפקדים פחות מיכולתם כשהם חלק מקבוצה. רינגלמן היה פרופסור צרפתי להנדסה חקלאית. בסוף המאה ה- 19 הוא ביצע כמה ניסויים בהם ביקש מסטודנטים שלו למשוך בחבל חזק ככל שיוכלו ביחידים ובקבוצות בגדלים שונים. הוא גילה שככל שהקבוצה גדלה – כך קטן הכח היחסי הממוצע שהשקיע כל אחד מהחברים בה.
אפקט רינגלמן הוא למעשה אחד התיעודים המדידים הראשונים של התופעה המכונה "בטלה חברתית" או "בטלנות חברתית" – במשימה קבוצתית היחיד משקיע פחות ממה שהיה משקיע במשימה אישית דומה.
יש מגוון של גורמים שיכול להוביל לאפקט הזה: פיזור אחריות (כל אחד מניח שמישהו אחר כבר יתאמץ מספיק גם עבורו); תחושת חוסר הגינות (כאשר היחיד מעריך שאחרים תורמים פחות ממנו ולכן מפחית מאמץ); היעדר תגמול אישי; היעדר סנקציה אישית; ועוד.
לא משנה מה הסיבה, התוצאה זהה – התוצאה של קבוצה יכולה להיות יותר מאשר של יחיד, אבל רחוקה מאד מסך התרומות של סך היחידים.
איך היו התוצאות בקבוצה שלי? הנה הן בפינה לשיפוטכם: בדיוק כמו שחזה רינגלמן. למעשה, התוצאות מראות שכיחידים התפוקה המצטברת היתה יותר מפי ארבעה מאשר כקבוצה גדולה!
לא רק תופעה חברתית
גם אם אתם לא בקטע של תופעות חברתיות – יש סיכוי לא רע שנתקלתם במופעים קרובים של הבטלה החברתית.
בכלכלה מוכר המונח "תפוקה שולית פוחתת" – כאשר מגדילים את הכמות של אחד המשאבים בתהליך הייצור, כל יחידה נוספת שלו תייצר פחות ופחות תוצרים. בדוגמא פשוטה – אם אדם אחד קוטף 100 תפוזים בשעה, שני אנשים יקטפו פחות מ- 200 וכן הלאה. בשלב מסוים, התרומה של המשאב האחרון שהתווסף אף יכולה להוביל לתפוקה שולית שלילית, כלומר שהקבוצה תייצר פחות מאשר יכלה לייצר בלעדיו!
מכיוון אחר, בפסיכולוגיה חברתית מתוארת התופעה המכונה "אפקט הצופה מן הצד", לפיה הסיכוי שאדם יתערב ויסייע לאדם אחר הנמצא במצוקה קטן ככל שמספר הצופים באותה סיטואציה גדל. המקרה שהוביל לפירסומה של תופעה זו הוא אירוע התקיפה והרצח של קיטי ג'נובזה בניו יורק ב- 1964, בעוד 37 משכניה היו עדים לרצח אך איש מהם לא טרח להתקשר למשטרה.
אם זה נשמע לכם קשור לשתיקה של אנשים כאשר נוצרת קונספציה – אתם לא טועים.
אז מה עושים כדי למנוע את התופעה או לכל הפחות לצמצם אותה?
טוב, זה כבר ראוי לפוסט נפרד, מפני שאין תשובות פשוטת לשאלה הזו. הן משלבות מרכיבים של מודעות, פיתוח תחושת אחריות אישית, בניית מנגנונים מחייבים של עבודה כקבוצה ועוד. זה עבד טוב למייק ששבסקי, מי שהיה המאמן של נבחרת ארצות הברית בכדורסל ששינה את האסטרטגיה שלה מקצה לקצה והביא אותה להישגים מעולים.
הנקודה הכי משמעותית היא להבין שלא משנה מה דעתכם ולטובת מה אתם פועלים – זה שאתם חלק מקבוצה זה חשוב, אבל לא מספיק. יש לכם גם אחריות אישית לעשות מעשה!
יש לכם שיטות נוספות? שתפו אותי.