פתרתם פעם חידות גפרורים, כשהאורך של כל גפרור הוא חצי מטר? אל האתגר הלוגי של החידה מתווסף פתאום אתגר מרחבי, ולפעמים כדי לפתור חידה בודדת חייבים עוד מישהו נוסף שיעזור בהזזת הגפרורים לכל המיקומים האפשריים.
ומה קורה למי שרגיל לשחק במשחק הקופסא "אבודים בחלל", אבל הפעם אין קופסא – יש לוח רצפה ריבועי, שכל צלע שלו באורך 2.5 מטרים וחיילי המשחק הם… אתם? אי אפשר להזיז במהירות חלקי פלסטיק – צריך להניע אנשים.
ביום חמישי העברנו, ליאור קזולה ואני, יום פעילות משותף לשלוש שכבות של כיתות מחוננים (י' עד י"ב). יש ביניהם תלמידות ותלמידים מוכשרים במגוון רחב של תחומים – וזה בדיוק היה הקונספט: ריבוי אינטליגנציות. כל אחד משמונת מרחבי הפעילות היה בעצם סימולציה שמחייבת הפעלה משולבת של מספר כישורים, ע"פ התיאוריה של הווארד גרדנר בנושא ריבוי איטליגנציות.
התיאוריה הזו אינה חדשה. גרדנר הגה אותה כבר לפני כארבעה עשורים, כשמה שעומד בבסיסה הוא שאינטליגנציה אינה רק כישורים לוגיים, מתמטיים, אנליטיים – כפי שנהוג היה למדוד במבחני IQ, שפותחו לפני למעלה ממאה שנים על ידי אלפרד בינה. למעשה, אם אינטליגנציה מורכבת ממספר רב של כישורים שונים, זה לא רק "לא פייר" למדוד אנשים לפי סוג אחד בלבד, אלא בעיקר לא אפקטיבי.
החשיפה וההתנסות של התלמידים עם ריבוי האינטליגנציות היתה חשובה, ובכל זאת היא היתה החלק המשני של היום הזה. החיבור בין שלוש שכבות שונות, שהראשונה שבהן בתחילת התיכון והאחרונה כבר רואה את סופו, הוא הרווח האמיתי מהיום הזה. עשרות מפגשים לאורך היום, אינטראקציות במהלך הפעילות ושיחות צד – הן התשתית האמיתית לריבו יאינטליגנציות. אחת התלמידות היטיבה לתאר זאת במשוב לשאלה מה היתה התחנה שבה הכי נהנתה: "מאף אחת, הן היו רק פילר לדבר אמיתי – להכיר אנשים חדשים".
אנחנו את שלנו הרווחנו.
