גם השבוע בוצעה תקיפה מסתורית של מטרות בסוריה, שאף מדינה לא נטלה עליה אחריות, אך הסורים מייחסים אותה לישראל. תקיפות כאלו הפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מהמציאות בזירה הצפונית של ישראל, והן יושבות על תשתית תפיסתית שצה"ל החל לפתח כבר לפני כעשרים שנה – המב"מ (המלחמה שבין המלחמות). זו החלה כ"מערכה חשאית חסויה" והשתנתה עם הזמן ל"דרך המלחמה", דפוס הפעולה העיקרי של צה"ל.
במקרים רבים, כל הצדדים המעורבים יודעים מי עומד מאחורי התקיפה, ובכל זאת היעדר הייחוס מאפשר לפעמים לכולם דווקא חופש פעולה רחב יותר מאשר במקרה של עימות ישיר: הצד התוקף יכול לפעול בעוצמה רבה יותר מאשר בתקיפה גלויה; הצד המותקף יכול "להכיל" מול אזרחיו תקיפה שברור לו שיש לה צידוק מסוים ואולי גם לתכנן מכה חוזרת, גם היא "מתחת לרדאר".
הפרקטיקה הזו לא קיימת רק בעולם הפיזי. בעולם הסייבר מדובר בפעילות רחבה הרבה יותר, מפני שלא תמיד נותר נזק פיזי ניכר לעין בעקבות תקיפת סייבר. ד"ר גיל ברעם שחוקרת את האסטרטגיות של מדינות בעת קונפליקט סייבר מסבירה, כי הם המדינות התוקפות והן אלו הנתקפות יכולות לבחור במגוון רחב של אסטרטגיות פעולה – החל בעמימות מלאה ועד ייחוס, חשיפה וקבלת אחריות בשל מגוון שיקולים.
באופן כללי, פעילות ללא ייחוס פרטני מאפשרת למי שעומד מאחוריה "חופש יצירתי" רב יותר גם כאשר מדובר בנושאים רגישים במיוחד: "לחבר שלי יש בעיה" כשאנחנו אצל הרופא; מקור עיתונאי שמוכן לפרט מידע שמוכר לו אם לא ייחשף בשמו, "גורמים בסביבת ראש הממשלה" שמתדרכים עיתונאים בזמן שאלו מצטרפים לטיסת ראש הממשלה לחו"ל…
בתור אנשי מודיעין, שמודעים היטב לעוצמתו של הביטוי "לא לייחוס" ולחשיבות ההגנה על מקורות המידע, יש לנו הזדמנות להשתמש במרכיב של חוסר הייחוס גם מול עצמנו ולא רק מול יריבים או מקורות המידע שלנו.
במסגרת פעילות שמעביר "המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין" באחת מיחידות הליבה בקהילת המודיעין בחרנו לפתוח את יום העיון שפותח את הפעילות בהצהרה כי נפעל על פי "כלל בית צ'טהאם", או כפי שהוא מוכר יותר באנגלית – Chatham House Rule.
כלל בית צ'טהאם הוא בעצם שיטה לקיום של דיונים, פגישות ושיחות בנושאים במחלוקת באופן שנועד להגדיל את הפתיחות בהם: לפי כלל זה, כל מי שנכח בפגישה חופשי להשתמש במידע ובהערות שעלו בו באופן חופשי, אך אינו יכול לחשוף את זהות הדוברים או שיוכם הארגוני. הכלל לא מגדיר סנקציות כנגד מי שיחשוף את המידע, והוא משמש בעיקר כהתחייבות מוסרית של משתתפי הפגישה זה כלפי זה.
הכלל נקרא על שמו של מטה המכון המלכותי ליחסים בינלאומיים, הממוקם בבית צ'טהאם בלונדון, שהוא צוות חשיבה (Think Tank ) שנועד לסייע לממשלות ולחברות ליצור עולם צודק, בטוח ומשגשג יותר. המכון עוסק בתחומי בטחון, סביבה, כלכלה, בריאות ועוד. המכון הוא זה שמוציא לאור את כתב העת היוקרתי Foreign Affairs.
כלל בית צ'טהאם לא נולד בתקופת המב"מ ולא קיבל דחיפה בעידן הסייבר. הוא נוסח לראשונה ב- 1927 – לפני כמעט מאה שנים – ועודכן מאז ב- 1992 וב- 2002. ההבנה ש"סביבה מוגנת" היא מתכון טוב לפתיחות ושיתוף, כמו גם להורדת חששות ממבוכה או סטיגמות, היא הבנה אנושית וחברתית ולא תלויה בטרנדים או בטכנולוגיה.
אנחנו מקווים שהיתרונות האלו יבואו לידי ביטוי גם ביום העיון שפותח את הפעילות שלנו.
ולסיום – שני פריטי מידע מעניינים לגבי כלל בית צ'טהאם: ראשית, למרות שגם בעברית וגם באנגלית יש מי שמתייחס ל"כללי בית צ'טהאם" (ברבים) – בפועל מדובר בכלל אחד בלבד. ושנית, למרות שבית צ'טהאם הוא מקום הולדתו של הכלל, רוב הדיונים בבית צ'טהאם עצמו דווקא מתקיימים "לפרוטוקול"… כנראה לא תמיד נדרשת החשאיות.