אצבעות שונות

אנחנו אוהבים פתרונות קסם, אבל חלק מהבעיות שלנו הן בעיות מרושעות.

היה לנו קל הרבה יותר אם לכל בעיה ולכל צורך היה לנו פתרון אחד שמתאים תמיד – לכל הצרכנים, לכל הספקים, לכל התרחישים. כתבתי ממש לאחרונה על מפגש מנהלים שבו אחת התובנות המרכזיות שיתה שכל אחד מהמפעלים שלהם שונה מהאחרים, ולכן תהליך הקצאת המשאבים שלהם חייב לתת מענה לשונות הזו.

הזכרתי שם את המשל על ששת העיוורים והפיל, כדי להסביר שכל אחד מאיתנו יכול להסתכל על אותה דמות ולראות אותה בצורה שונה; אבל לפעמים לא מדובר רק באיך אני רואה או מתאר את הדמות – לפעמים באמת מדובר בדמויות שונות. זה לרוב המצב כאשר מדובר בא.נשים.

בניגוד למפעלים, פסיי ייצור, טפסים או תהליכים – בני אדם מראש נולדו שונים זה מזה. יש דברים משותפים, אבל אין אחידות. יש ביטוי מופלא בערבית – اصابع يدك مش زي بعضها – אצבעות כף היד שלך אינן זהות. אפשר למצוא את הביטוי בתצורות שונות, בהתאם ללהג הספציפי, אבל המסר זהה: ברמה הכי בסיסית, הנמשל הוא שבני האדם נבדלים זה מזה, וברמה הערכית יותר – זו אמירה משמעותית, תרבותית וערכית, על חשיבות הגיוון בעבודת צוות.

נזכרתי בביטוי הזה השבוע בשיחה של כמה אנשי חינוך על הקושי שיש אפילו לנו לפעמים לזהות את הייחודיות של כל אחד מהתלמידים בכיתה, במיוחד כאשר מדובר בתלמידים שקטים או באלו שעובדים בעיקר בחבורה ולא כבודדים. אלו שני מצבים שונים מאד זה מזה, אבל הקושי משותף: איך אני מצליח לזהות את המאפיינים האישיים של אותו תלמיד? מצד שני, ברור לכולנו שזו בדיוק המשימה שלנו. זו לא חכמה לזהות את הייחודיות של הבולטים מכל סוג. חשוב להבין מי עוד מלבדם נמצא כאן, כדי לתת מענה לכל אחד על פי צרכיו.

ביטויים דומים אפשר למצוא בעוד שפות. אם אנחנו כבר בתחום החינוך, בעברית מוכר מאד הפסוק מספר משלי "חנוך לנער על פי דרכו". באנגלית ישנו הביטוי Different strokes for different folks. מי שהפך את הביטוי לפופולרי הוא המתאגרף מוחמד עלי, שהשתמש בו ב- 1966 כדי לציין שהוא משתמש בסוגים שונים של חבטות בזירה בהתאם ליריביו. מאוחר יותר הביטוי היווה את ההשראה לשמה של סדרת הטלויזיה Diff'rent strokes, שתורגם באופן מופלא ל"על טעם ועל ריח".

אז לפחות לגבי בני אדם אין פתרונות קסם, וצריך פתרונות שונים לאנשים שונים. אבל מה לגבי אותם טפסים או מוצרים? שם יש אחידות?

אם הצלחנו למצוא תהליך אחד שבמסגרתו אנחנו מזהים את השונות ומייצרים מספר סוגי פתרונות שהגדרנו מראש – מצבנו כבר השתפר. אבל לפעמים קשה לעשות אפילו את זה, וכל אחת מהבעיות דורשת מראש ניתוח וזיהוי מסוג שונה. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שיש סביבנו היום הרבה יותר בעיות "מרושעות" מבעבר. הביטוי Wicked problems משמש בעולמות האסטרטגיה, המדיניות ופתרון הבעיות כדי לתאר אתגרים שקשה מאד לפתור אותם בגלל המורכבויות, הסתירות, התלויות והתנאים המשתנים שלהם.

המונח אמנם מוכר היום גם בעולמות המיחשוב, הטכנולוגיה ואפילו המודיעין (מוזמנים להאזין לפרק 2 של "מודקאסט" שבו איתי ברון מתאר סוגים שונים של אתגרים בעולם המודיעין – חידות, תעלומות וסודות). מה שמעניין הוא שהמקור של הביטוי הוא בעולם ההנדסה החברתית, השימוש בגישות בתנהגותיות מתחום מדעי החברה כהנחיות לקביעת מדיניות ציבורית על מנת לעצב מבנה חברתי. מה שהופך את הבעיות האלו למרושעות (מלבד המקרים בהם ממשלות או ארגונים משתמשות בהנדסה חברתית למטרות נלוזות), הוא שהבעיה משתנה תוך כדי תנועה, ולכן גם התפתחות התשובה אינה צפויה.

ככה זה כשמדובר על בני אדם. בניגוד לשאלה "איך לפתור קוביה הונגרית", שהיא בעיה קשה אך פתירה בצורה ברורה ומחייבת רק תירגול, בעיות שנוגעות בנו מחייבות מספר זוויות מבט שונות, מספר אצבעות שונות, מספר טעמים שונים, ואפילו אז לא בטוח שיהיו לנו תשובות מצוינות.