לאחרונה כתבתי על הספר הדיגיטלי הראשון ב- Ourboox שנכתב בסיוע ChatGPT, ותמונת השער שלו נוצרה באמצעות Dall-E 2. השבוע מל רוזנברג כבר הציג אותו בניו יורק בכנס של סופרי ילדים. היום יצא לי לדבר על ספרים מסוג זה עם חבר. אני אמרתי שלילדים שלנו צפוי עתיד מזהיר ובתגובה הוא שאל אם "עתיד מזהיר" הוא מאותו שורש של "להזהר"… אז בדקתי.
—
לפני שאחזור לקשר בין עתיד מזהיר לבין זהירות – שלושה דברים אחרים שבהם נתקלתי בימים האחרונים באותו הקשר.
הראשון הוא מה חושבים אמנים ויוצרים על דאלי, מידג'ורני ודומיהם. התבקשתי להציג את דאלי לקבוצה של מורים מוכשרים, כבסיס לדיון על האופן שבו אפשר להשתמש בו במסגרת שיעורים עם ילדים בגילאים שונים.
בקבוצה ישנם מורים מכל תחום דעת שתצליחו לחשוב עליו – מדעי הטבע, מחשבים, אמנות, היסטוריה, משחקים, פילוסופיה… יו ניים איט. מבלי שידעתי, בדקה הראשונה דרכתי על מוקש כשציינתי שאני בעצמי לא מבין באמנות וביצירה אבל רוצה להציג כיצד אנשים יוצרים באמצעות מנועי הבינה המלאכותית ויזואליה מסוג חדש לגמרי. לפי התגובות הבנתי מיד שעבור האמניות והאמנים בקבוצה השימוש במילה "יצירה" בהקשר של בינה מלאכותית היה טעון מאד.
אני יכול רק לציין שכבר בספטמבר הקודם זכתה תמונה שצוירה באמצעות בינה מלאכותית בפרס הראשון בתחרות אמנות בקולורדו. במידה מסויימת השאלה כבר הוכרעה. מצד שני, הדיון האמיתי בכלל לא התחיל.
הדבר השני שלמדתי הוא על פער הציפיות בין מה שאנחנו מדמיינים כשאנחנו מנסחים את הטקסט שמוזן למערכת לבין מה שאנחנו מצליחים ליצור באמצעותו. בשיעור שהעברתי ניסה אחד הילדים לשחזר באמצעות דאלי תמונה של פרויקט שהוא בנה במו ידיו כמה שעות קודם לכן. הפרויקט היה סט של מכשירים לטיפול הוליסטי בכביסה – גיהוץ, קיפול, סידור ערימות ועוד. לו כבר היתה בראש תמונה מאד ברורה של מה שהוא מצפה לראות שיווצר כתוצאה מהמשפט "מכשיר משוכלל לטיפול מלא בכביסה", או משהו דומה. התמונה שהוא קיבל היתה של מגהץ…
הבעיה, מבחינתו, לא היתה המגהץ עצמו – זה היה מלוטש וריאליסטי למדי. הבעיה היתה שהוא כבר דמיין משהו אחר.
פער הציפיות הזה לא קיים רק בין אדם לבין בינה מלאכותית, אלא גם בין בני אדם שונים. אנחנו חושבים שיש דבר כזה "דמיון משותף", אבל אין כזה דבר באמת. כל אחד מאתנו מדמיין אחרת את אותו תיאור מילולי! אז למה שדאלי יהיה שונה? במידג'ורני בכלל הלכו עם זה צעד אחד קדימה – לא סתם הפקודה ליצירת תמונה היא Imagine…
והדבר השלישי שלמדתי הוא שאנשים כנראה מוכנים לשלם עבור תוצרים של בינה מלאכותית יותר ממה שהם מוכנים לשלם עור כלים דיגיטליים אחרים. אנחנו רגילים כבר מזמן לכך שלשימוש שלנו במרחב האינטרנטי יש תמיד שכבה חינמית, שלרוב מספיקה לנו. מיצינו את מה שכל יוזר יכול לקבל בחינם? אז נפתח עוד יוזר וננצל עד תום את הקרדיטים שאפשר לקבל כברירת מחדל.
אני לא בטוח שההתרשמות שלי מוכחת סטטיסטית, אבל פגשתי הרבה מאד מכרים שמוכנים לשלם עבור יכולות מבוססות AI מה שלא היו מוכנים לשלם קודם לכן עבור כלים אחרים. יתכן שהדבר נובע מהתלהבות זמנית, יתכן שזה בגלל שבינה מלאכותית מייצרת עבורנו דברים שלא קיימים באף מקום אחר (הם הרי נוצרים רק בלחיצת הכפתור שלנו).
בכל אופן, אנחנו מתרגלים לשלם לא עבור התוצרים הייחודיים האלו, אלא גם עבור המעטפת שלהם – הגדלת מספר הקרדיטים או מהירות העיבוד, כלים משלימים שמאפשרים להפוך את התוצר של הבינה המלאכותית למוצר מוחשי, הגדלת שטח האיחסון לטובת כל התמונות החדשות ועוד.
אין ספק לגבי העתיד המזהיר. הוא יהיה מגוון יותר, מהיר יותר ואפילו יצירתי יותר, מכיון שהבינה המלאכותית מסוגלת לייצר עבורנו בקלות גם רעיונות פחות אינטואיטיביים ויותר "מופרעים". אבל האם נדרשת גם זהירות? בוודאי
האם "זהירות" ו"עתיד מזהיר" קשורים האחד לשני? כנראה שכן. מוזמנים לקרוא כאן באתר האקדמיה ללשון עברית על הקשר האפשרי בין "הארת הדרך" לבין "הדרכה בדרך". באחד הפסוקים שממחיש את הקשר הזה אומר יתרו, חתנו של משה: "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ". קשר דומה קיים גם בין המילים "נגה" ו"הגיה" – הארה היא גם בדיקה.
אם מצאתם טעויות הגהה – כתבו לי
עד כאן להפעם