הקשר בין גוף ללמידה

כמו רבים אחרים שמלמדים במסגרות שונות ומגוון גילאים, גם אני אוהב לגוון עד כמה שאפשר את התכנים ואת שיטות הלימוד. זה מאפשר לתקן ולהתאים אותם לקבוצות השונות, להטמיע פידבקים שקיבלתי וגם לא לשעמם את עצמי כשמדובר בשיעור שחוזר על עצמו.

באופן ספציפי, אנשי חינוך יודעים שכדאי תמיד לשלב מספר חושים בתהליך הלמידה, ולכן בהרבה שיעורים אנחנו משלבים דיבור עם טקסט, סרטונים עם חלק מפודקאסט, הרצאה עם התנסות מעשית של בניית מודל או יצירת מוצר מוחשי ועוד.

בעבר, תיאוריית "סגנונות הלמידה" הניחה שלכל אדם יש סגנון למידה שמתאים לתפיסה החושית הדומיננטית שלו. לפי הגישה הזו, יש אנשים שקל להם להבין ולתפוס באמצעות מידע כתוב או דימויים ויש מי שחייבים למשש כדי להבין על מה מדובר.

אבל מחקרים רבים בשנים האחרונות מראים שהתיאוריה הזו אינה נכונה. יש בינינו שונני באופן התפיסה של מידע, אבל זה לא אומר שלכל אחד יש סגנון ייחודי, ובוודאי שלא כדאי להסתמך רק על החוש הדומיננטי ללמידה.

תיאוריית "הקידוד הכפול" גורסת שכאשר משלבים בין חושים שונים וסגנונות למידה שונים – יכולת הלמידה משתפרת מאד. למעשה, לא מספיק לקלוט את המידע בשני חושים, אלא עדיף לבצע תהליך המרה אקטיבי בין החושים: לקרוא בקול טקסט כתוב, לכתוב הערות תוך כדי האזנה להרצאה וכו'.

עד כאן נשמע הגיוני, וגם די נפוץ כגישה חינוכית פרקטית מאד.

את ההרחבה המשמעותית של הקשר בין הגוף לבין הלמידה הבנתי מהסרטון שבו משוחחת ד"ר אריאל עם פרופ' דוד אהרונסון מבית הספר לחינוך בברקלי. אהרונסון עוסק בתחום של תודעה מעוגנת גוף. הוא טוען שאין שום תמיכה אמפירית לכך שקיימת חשיבה מופשטת שמנותקת מפעילות חושית או מוטורית. המטאפורה הרווחת של חשיבה שהמח מבצע בדומה לפעולה של מחשב מפספסת את תהליך הלמידה האמיתי, שהוא מעוגן בסביבה שלנו ובמה שאנו חשים.

כשמדברים על כמו תנועה, ריקוד, בישול וספורט קל להסכים שהלמידה קשורה מאד לחושים שלנו ולקשר שלנו עם הסביבה. אהרונסון מדגיש שכך מתרחשת תפיסה ולמידה גם במה שאנחנו חושבים כמופשט כמו פילוסופיה או מתמטיקה. כן, גם חשיבה מתמטית היא סנסורית ומוטורית.

בסרטון מתוארת, למשל, דוגמא של ניסוי שבו לימדו ילדים את המשמעות של חשיבה מכפלתית, שהיא מורכבת יותר להבנה מאשר חשיבה חיבורית (אדטיבית). הילדים התבקשו לייצר תנועה של עצמים על מסך על ידי הזזת שתי הידיים שלהם, באופן שמייצג יחס מכפלתי בין גובה הידיים (כלומר הן לא התרוממו באותו קצב). ניסוי כזה מייצר עבור הילד מודל פיזי של יחס מתמטי קשה להבנה!