מי מכם לא קיבל את התמונה הזו, של מתחם המגורים הענק Guiyang Huaguoyuan בסין, שעל פי ההערכות יכול לאכלס יותר מ- 500,000 אנשים? אם לא קיבלתם – בדקו אם האינטרנט שלכם מחובר.
ומי מכם לא קיבל את הסרטון הזה, של The Line, העיר שמתכננת ערב הסעודית להקים במסגרת פרויקט הענק נאום, שתיבנה כרצועה צרה לאורך 170 ק"מ, ויגורו בה תשעה מיליון בני אדם? תבדקו גם אתם את החיבור לרשת…
מזהים את הדמיון? טוב, זה קל. אבל שני פרויקטי מגורים האלו שונים כל כך אחד מהשני. נתחיל בזה שאחד כבר קיים והשני… יש שחולקים על ההנחה שאי פעם יקום באמת; נמשיך בזה שאחד הוא פתרון מוכוון-יעילות להתמודד עם גודל האוכלוסיה הבלתי נתפס בסין, בעוד שהשני נועד להיות חזון מוכוון-עתיד וחדשנות; המגדלים בסין נראים כמו מימוש של עולם דיסטופי, והסרטון הסעודי מתיימר להציג עולם אקוטופי.
יש כל כך הרבה דברים לומר על שני פרויקטי המגורים האלו ועל ההקשר הרחב שלהם, אבל אני אתמקד בקצרה רק בפן אחד שלהם, מטריד בפשטותו – העוצמה המדומה של מגורים בסביבה כל כך צפופה.
תזכורת ויזואלית לעולמות דיסטופיים מוכרים
אני יכול להבין את הצורך הבסיסי של סין לוודא שקצב בניית פתרונות הדיור יהיה תואם לגידול באוכלוסיה. לאחרונה פורסם שבמהלך 2023 הודו תעבור את סין במספר התושבים וצפויה להיות המאוכלסת ביותר בעולם, על פי נתוני האו"ם. לידיעה הזו יש משקל חדשותי וסמלי רב, אבל בפרקטיקה סין עדין תצטרך לדאוג למעל 10 מיליון בני אדם שנולדים בה מדי שנה.
אני גם יכול להבין את הרצון הסעודי להפנות את המשאבים ואת הרצון להתפתח מבחינה טכנולוגית לכיוון של עיר בת קיימא שמאפשרת לכבוש את המדבר ולא להפריע לו בעת ובעונה אחת. פרויקט נאום הוכרז כבר ב- 2017. על פי התכנון יושקעו בו מעל 500 מיליארד דולר ו- The Line הוא רק אחד המרכיבים בו.
אבל אי אפשר לברוח מהאסוציאציות והדמיון לכל דימוי דיסטופי פופולרי של מגורים בסביבה אחידה, רחבה וצפופה. הסרט האילם מטרופוליס של פריץ לאנג מ- 1927, בלייד ראנר של רידלי סקוט מ- 1982, המטריקס של האחיות וצ'אוסקי מ- 1999, משחקי הרעב מ- 2014 ועוד – כל אלו הם חלק קטן מהרשימה.
המתחם ליד פריז, בו צולם מתחם המגורים מהסרט האחרון של "משחקי הרעב". מקור:
בכל אחד מהסרטים והדימויים שהם הציגו יש לא מעט מטען אידיאולוגי, פוליטי, חברתי ועוד, שכנראה לא זה המקום להעמיק בהם. אבל יש גם משהו נוח שמוקרן מהם. לא צריך לבחור, לא צריך להתאמץ כדי ליצור, להפגין ולשמר ייחודיות.
משחק השיכונים
ב- 1976 יצא לאור בישראל הספר "משחק השיכונים" של איזי (איזידור) אברהמי ז"ל, שחקן, במאי, מחזאי וסופר. אברהמי נולד בסופיה, בולגריה, ונחלץ משם עם משפחתו עם פלישת הנאצים. הספר יצא בתחילה בארה"ב תחת השם The Game ולאחר מכן היה זה ספרו הראשון שיצא בעברית.
גיבורי הספר, אנשים "רגילים" ממשפחות "רגילות", חיים את חייהם בשלווה ובנוחות יחסית, עד אשר גיבור הספר מחליט להשתעשע במשחק דמיוני, שלוח המשחק שלו הוא החלונות של הבניינים שהוא רואה מחלון חדר המגורים. במהלך המשחק הוא מתקדם בכל פעם מספר "משבצות", כלומר חלונות, על פני לוח המשחק ומעניק לעצמו נקודות בהתאם למה שהוא רואה בחלון הספציפי שאליו הגיע: מחזה רגיל ובנלי, כמו זוג שצופה בטלויזיה, יעניק לו מעט נקודות ואילו מחזה נדיר, כמו מפל מים דקורטיבי, יעניק לו הרבה נקודות.
במהלך הספר מתרחב המשחק – תחילה הוא משתף את אשתו, לאחר מכן מצטרפים השכנים בבניין ממול שרואים אותו צופה בהם ובהמשך הופך משחק השיכונים לתחרות עירונית, ארצית ולמיטב זכרוני גם עולמית.
כילד קראתי את הספר והתרגשתי מהיכולת לשחק משחק שמבוסס על הצפיפות והמסיביות של הבניינים. הצטערתי שהבניינים שראיתי מחלונות הבית שלי לא היו צפופים מספיק, ואי אפשר היה להשתמש בהם כלוח משחק.
כמבוגר חזרתי אל הספר לפני מספר שנים ונדהמתי לגלות שרוח המשחק התחלפה במוטרדות גבוהה ממה שהיה ברור לי כמסר שנועד להתריע ולזעזע, ממש כמו בסרטים הדיסטופיים מלפני מספר עשורים.
כשרציתי לחזור אליו שוב השבוע כבר לא יכולתי – הספר נגרע מכל הספריות שהספקתי לחפש בקטלוגים המקוונים שלהן, ולא הצלחתי לאתר עותק דיגיטלי שלו ברשת. עדין עובד על זה ואם מישהו מכם יכול לסייע – מוזמנים ליצור קשר.
מקווה שנשאר עותק כדי שאפשר יהיה להמשיך ולהתריע מפני המשחקיות המתעתעת של מגורים צפופים.
עד כאן להפעם.