הגמל לא הולך יחף

לפני שבועיים פירסמתי רשימה של הטיות חשיבה שמשפיעות על עבודת המודיעין. מאז אני רואה רק זברות סביבי. אני יודע שהמשפט הזה נשמע מוזר בפעם הראשונה, אבל תמשיכו לקרוא ותבינו מה הקשר.

את האינדיקציה הראשונה לכך שאף אחד לא חסין מפני הטיות חשיבה קיבלתי עוד לפני שהרשימה עצמה פורסמה. חברים שראו טיוטה שלה שאלו, ספק בצחוק, אם יש כזה דבר "ההטיה של ההטיות". אני לא יודע אם התשובה שלי היא התשובה הפורמלית של חוקרי קוגניציה, אבל האינסטינקט שלי היה להצביע על הטיית הכתם העיוור – הקושי שלנו לזהות אצל עצמנו הטיות חשיבה. במילים אחרות, אנחנו נוטים לייחס לאחרים הטיות חשיבה יותר מאשר לעצמנו. ברור לנו, משום מה, שאנחנו כל כך מודעים לטעויות אפשריות, עד כדי כך שאם יש לנו ויכוח עקרוני עם מישהי על הפרשנות של אותם הנתונים – היא זו שלא מצליחה להבין שהיא מקובעת או מוטית משיקולים לא רלוונטיים.

מודעות להטיות אפשריות היא קריטית, אבל היא אינה מחסנת מפניהן.

האינדיקציה השניה לעוצמתן של הטיות החשיבה הגיעה בצבעים של שחור ולבן. באחד הקורסים שלי אני משתמש בכל מפגש שבועי בתמונה מעניינת שנתקלתי בה בימים האחרונים. באותו מפגש הצגתי תמונה שקיבלתי באחת מקבוצות הווטסאפ, ובה זברה צעירה שנולדה בקניה עם נקודות במקום פסים.